אימי נולד בבודפסט ב- 1910 וגדל בבראטיסלאבה שבסלובקיה לבית שבו הספורט , החוק והחינוך היו מרכזיים; אביו , סמואל ליכטנפלד , היה דמות יוצאת דופן . במשך 20 שנה עסק אביו בהאבקות , הרמת משקולות והפגנת כוח בקרקס. אימי אשר נחשף לקריירה של אביו, רבת הפעלים, שהה רבות במחיצת ספורטאים למיניהם והחל לרכוש בין היתר טכניקות לחימה שונות. בסיום עבודתו בקרקס פתח אביו מועדון האבקות והצטרף לכוחות המשטרה העירונית ולימים הפך למפקדה של יחידת הבלשים. הוא נחשב אז למי שלכד והביא לדין רוצחים ופושעים רבים .סמואל ליכטנפלד עסק בין היתר באימון אנשי יחידתו בהגנה עצמית ובטכניקות השתלטות על חשודים אלימים תוך מתן דגש על כללי מוסר. הטכניקות היו בחלקן מסוגננות ביותר וללא צורך בהפעלת כוח רב, עם זאת הן תאמו היטב את רוח התקופה. את אימי הוא אימן מגיל צעיר, בעיקר לנטוע בו יכולות ספורטיביות כלליות. אימי שהצטיין בשחייה , נטש תחום זה לטובת התעמלות, האבקות ואגרוף. בשנת 1928 זכה באליפות סלובקיה בהיאבקות לנוער וב- 1929 ב-3 אליפות בינלאומיות באגרוף ,האבקות ,והתעמלות לבוגרים. בעשור הבא, עד לאחר תחילת מלחמת העולם ה-II התרכזה פעילותו של אימי בעיקר בהאבקות הן כמאמן והן כמתחרה הוא התמיד שנה אחר שנה לזכות באליפות סלובקיה במשקלו , נמנה עם סגל הנבחרת הסלובקית ועד 1939 השתתף במפגשים בינלאומיים רבים וזכה בעשרות פרסים ומדליות. אימי השתייך לשורה הראשונה של מתאבקי אירופה כשבאמתחתו עשרות ניצחונות על רבים מאלופי ומחזיקי מדליות מכל העולם וביניהם ניצחון בתחרות האבקות במכבייה שהתקיימה בפלשתינה. עיסוקו בתחומי הספורט והאקרובטיקה דחפוהו לעסוק גם באומניות הבמה. כך הוא הדריך בהתעמלות את המשתתפות בהצגותיה של אחת הלהקות הידועות בסלובקיה ובכמה מהן אף הופיע וזכה להצלחה לא מבוטלת, חלק מתלמידיו הופיעו על במות ברודווי בשנות ה- 60.
בינתיים החלה ברטיסלאבה של אמצע שנות השלושים להשתנות; קבוצות פשיסטיות ואנטישמיות התעוררו ושמו להן למטרה לנתץ את הסדר החברתי ולפגע בתושבים היהודים; אימי הפך למנהיגה הלא מוכתר של קבוצת יהודים צעירים אשר פעלה לחסום בפני הפורעים את הכניסה לשכונה היהודית ולפגוע באכלוסיה היהודית . עד 1940 השתתף אימי באין ספור התנגשויות אלימות וקרבות רחוב עם אנטישמים , לא אחת הוא עמד כנגד המון זועם של מאות ואלפים של פורעים. מסיפורי אותה תקופה מספר משה מנהיים " קבוצה של רבבות פורעים שמה פעמיה לרחוב היהודי כשמנגד יצאו קומץ מצומצם של יהודים ובראשם אימי נושא את דגל ישראל , משקרבו הקבוצות זו לזו החלו קבוצת הפורעים להקניט לאיים ולקלל את קבוצת היהודים אך אימי ללא חשש קרב אל הפורעים ואמר " מי הגבר שיקח מידי את הדגל !" בריון יצא מן ההמון ואחז במוט הדגל. מבלי שהספיק להבחין מצא עצמו הבריון מונף אל על נישא על ידי אימי ומושלך מעבר לחומה אל חצר הכנסייה שבקצה הרחוב. משראו הפורעים את הנעשה התפזרו מיד ואימי הפך למנהיג היהודים". סיפור אחר מתאר כיצד הגיעו לאוניברסיטה ברובע היהודי עשרה בריונים והחלו להכות בסטודנטים היהודים, לקרוע מחברות וספרים ולהתפרע .לפתע הגיח בחור צעיר הביט ימינה ושמאלה, והסתער על הפורעים ללא רחמים תוך שהוא חובט, מכה ובועט בהם. חלק מהפורעים הצליחו להימלט והנותרים שכבו פצועים על הקרקע. הבחור הצעיר עצר הביט סביב ונעלם כלעומת שבא. הסטודנטים שעמדו מנגד וצפו במחזה השמיעו רק מילה אחת שאמרה הכל - "אימי"היה זה ידוע בברטיסלבה שכשאר הליכטנפלדים יושבים בבית הקפה ברובע לא יהיו התפרעויות וניתן להלך בשקט ברחובות.
ב- 1940 עלה אימי על האנייה "פנצ'ו" לכוון פלשתינה. את כלי השייט שהיה למעשה ספינת נהר רעועה, ארגנו חברי בית"ר ועל אף שיועדה ל- 150 איש הצטופפו בה כ- 500 צעירים . יום אחד בהיותו על סיפון הספינה שמע אימי קול זועק מן הים, הוא הביט וראה את חברו הולך וטובע , מבלי לחשוב פעמיים קפץ אימי למים והציל את חברו. פעם אחרת קפץ למימי הדנובה הקפואים לשלות שק מזון שנפל ופעם נוספת להציל ילד שנפל מהסיפון למימי הים האגאי. אך המחיר ששילם היה כבד - עקב מים שחדרו לאוזנו וחוסר תנאי טיפול באנייה, קיבל אימי זיהום. בהמשך ממסע, ליד אי יווני קטן (בשם קמילניסי) התפוצצו דודי הספינה וזו עצרה מלכת. אנשי הספינה אספו סדינים מהם נתפרו מפרשים וכך המשיכה הספינה עד שעלתה על שרטון לחופי האי. אימי ועוד ארבעה צעירים עלו על סירת משוטים קטנה וחתרו לכיוון האי כריתים. הם שהו על הים במשך חמישה ימים בניסיון להתגבר על הזרמים ולבסוף כשמצבם הפיזי קריטי, הם אותרו ע"י משחתת בריטית שחלפה באזור והובאו למצרים שם והובאו לטיפול במהלכו נותח אימי באוזנו ופניו, מס' פעמים, אבל נותר משותק בחצי פניו .אימי הצטרף לצבא הבריטי ושרת בלגיון הצ'כי. שם התפתח סכסוך ממושך בינו לרס"ר הגדודי על רקע מוצאו היהודי. אימי פתר את הסכסוך בחבטת אגרוף - חבטה שהרדימה את הרס"ר. אך הסכסוכים על רקע מוצאו המשיכו לרדוף אותו עד שהחליט אימי לעזוב, לאחר שרות של כשנה וחצי בלגיון הוא קיבל סרטפיקט להגיע לפלסטינה. אימי הגיע לארץ ב- 1942 לאחר יותר משנתיים של הרפתקאות.
המשך יבוא בפוסטים הבאים...
מאמר מקורי - www.krav-maga.co.il
בהכנת החומרים המשמשים מאמר מהאתרים:
